החיים במסתור - אלן ואנדרו הול
שמע בלבד
קריין:
ישנם יהודים אשר עברו את המלחמה תוך הסתתרות בקרב לא יהודים בפולין הכבושה. אלן הול והוריו, אדמונד ומריה, חוו לידה יוצאת דופן של תינוק חדש, אנדרו, שהייתה בגדר נס בזמן שהסתתרו במרתף פחם. הם עמדו בפני החלטה קשה מה לעשות עם התינוק.
אלן הול:
נכנסנו למרתף והם העבירו את אמי לאזור אחר ואני כלל לא הייתי רגיל להיות רחוק ממנה. אתם צריכים להבין, רחוק ממנה במקרה הזה היה ככל הנראה כ-3 מטרים באותו מרחב, וזה שיגע אותי מפני שהם תלו סדין בינינו. הייתה לה בטן קטנה אולם בימים ההם היינו די רעבים רוב הזמן, ולכן לאנשים הייתה בטן נפוחה וזה לא היה משהו חריג. ועד מהרה נולד אחי.
אנדרו הול:
שקלתי כקילוגרם אחד בלידה, נולדתי בתקופה אפלה ולא היה סביר שאשרוד.
אלן הול:
היה רופא בחדר אחר במרתף שבא לראות אותה מפני שבתקופה זו לא נולדו תינוקות.
לא היה לי מושג שהיא בהיריון ובמשך זמן רב היא עצמה אפילו לא ידעה.
לכן לידת תינוק הייתה בגדר חידוש נפלא, והרופא שהגיע שאל את אמי אם היא יכולה להניק. היא אמרה שהיא ניסתה אבל אינה יכולה. אז הוא אמר, ובכן אין לתינוק זה סיכוי רב, אולם הוא אמר, אם את חייבת, אם את מרגישה שעלייך לעשות כל שביכולתך, בדרך כלשהי הרופא או מישהו במרתף מצא מעט סוכר.
אנדרו הול:
אז חייתי על מים וסוכר שהוגשו לי בכפית, פשוטו כמשמעו, כפית מחוממת אחת בכל פעם 24 שעות ביממה בימים הראשונים.
אנדרו הול:
ואז רופא שיניים הגיע למסקנה שלא אשרוד אלא אם כן ייעשה משהו דרסטי, והם למעשה עשו החלפת דם בין הדם שלי לדם של אמי מבלי לבדוק את סוג הדם. ההיגיון מאחורי זה היה או שאשרוד או שלא. אבל שרדתי וזה נתן לי מספיק כוח להתחיל לגדול.
אלן הול:
היינו בוורשה בזמן המרד.
היה עלינו לעזוב מפני שהגרמנים עמדו לרוקן את ורשה מתושבים ואז להרוס אותה עד היסוד. כמו את קרתגו. לצאת מוורשה הייתה בעיה רצינית. האפשרות הטובה ביותר, אשר לא הייתה כה מרנינה, הייתה לצאת דרך הביוב. הרבה אנשים עשו זאת, לצאת דרך תעלות הביוב.
אמרו לנו שנצטרך להשאיר את התינוק מאחור או להרוג אותו מפני שאי אפשר לקחת תינוק דרך הביוב. ראשית, אם התינוק יבכה יזרקו רימון יד מלמעלה למטה דרך אחד מפתחי הביוב וכולנו נמות. לכן שאר הקבוצה לא הסכימה שהתינוק יבוא עמנו. ואז אמי עמדה מול כל הקבוצה ואמרה: "לא. או שאף אחד מאתנו או שכולנו נמות. אנחנו לא הולכים להרוג את התינוק הזה, אנחנו לא הולכים לעזוב תינוק שרק נולד מאחור".
אנדרו הול:
כל יום בחיי על פני האדמה הוא נס ואני מנסה לזכור זאת.
קריין:
שני האחים והוריהם שרדו את השואה והיגרו לארצות הברית. בסופו של דבר השתקעו במיאמי.
