• גטאות
• העולם לפני
• התפשטות הנאציזם
• גירוש
• יחידות הרג ניידות
• התנגדות
• מחנות
• שחרור
• החיים אחרי

גטו לודג'

לודג' היה הגטו השני בגודלו בפולין הכבושה. גטו לודג' היה מבודד, והופרד על ידי גדר תיל דוקרני ושטחים פתוחים מיתר העיר הכבושה.

הגרמנים הקימו מועצת יהודים, אשר בראשה עמד מרדכי חיים רומקובסקי, כדי לשמור על הסדר בקרב האוכלוסייה מוכת הרעב והייאוש. רומקובסקי גיבש מה שבראייתו הייתה אסטרטגיה ארוכת טווח להישרדות - עבודה למען הצלה, והפך את הגטו שלו למחנה עבודה פרודוקטיבי.

בתחילת ספטמבר 1942 דרשו הנאצים להסגיר את כל הילדים והזקנים. רומבקובסקי נענה. "לא ניתן לבטל את רוע הגזירה. ניתן לרכך ולו במעט את המכה על ידי ביצועה בשקט", הוא אמר.

זמן מה נראה היה כי האסטרטגיה של רומקובסקי פעלה. אך גם גטו לודג' לא ניצל מהפיתרון הסופי. מבין יהודי לודג', 60,000 מתו בגטו ו- 130,000 גורשו למשאיות הגז בחלמנו ותאי הגזים באושוויץ/ביקנאו.

טרזינשטט

טרזינשטט, עיר צ'כית 65 ק"מ מצפון לפארג בצ'כוסלובקיה הכבושה, הייתה גטו, מחנה ריכוז ותחנת מעבר ליהודי מערב אירופה בדרכם לאושוויץ בין השנים 1941 ל- 1945.

טרזינשטט הייתה ביתם - ומקום מותם - של כמה אומנים, סופרים, מדענים, שופטים, דיפלומטים, מוזיקאים, ומרצים צ'כים, אוסטרים וגרמנים ידועים.

בטרזינשטט הייתה ספריה שהשאילה יותר מ- 60,000 ספרים. תזמורת סימפונית הופיעה בקונצרט. הצגות תיאטרון והרצאות נתנו משמעות רוחנית לקהילה הגוועת.

חמישה עשר אלף יהודים עברו דרך טרזינשטט. הקהילה הנהיגה שגרת יומיום קפדנית של כיתות, פעילויות ספורט ואומנות. הילדים ציירו ציורים וכתבו שירה. בתום המלחמה רק 100 ילדים מתוכם שרדו.

מתוך 144,000 יהודים שנשלחו לטרזינשטט, 33,000 - כמעט רבע - מתו, ו- 88,000 מהם גורשו לאושוויץ. עד תום המלחמה, רק 19,000 מהם נותרו בחיים.