מצגת שקופיות גירוש
-
![]()
טרנספורט
רכבות היו חלק בלתי נפרד מרצח היהודים על ידי הנאצים. הרוצחים הראשונים נשלחו לרצוח את קורבנותיהם אחד אחד. אולם כאשר הדבר הכביד על הרוצחים, היהודים הועברו, הוסעו בעגלות בקר למחנות מוות קבועים.
עולים על רכבות במחנה המעבר ווסטרבורק, 1943-44/ מוזיאון ארה"ב לזכר השואה
-
![]()
מה אנשים לקחו עמם?
"כל אחד נפרד מן החיים על פי דרכו: אחדים התפללו. אחדים שתו לשכרה ואחרים הקהו את חושיהם בתאוות בשרים. האִמהות לא עצמו עין. במסירות הכינו את המזון לדרך, רחצו את הילדים, הכינו את המזוודות. בבוקר הלבינו חוטי התיל בלבנים שנתלו לייבוש. הן לא שכחו את החיתולים, את הצעצועים, את הכריות ואת אותם דברים קטנים רבים שכל אם יודעת שילדה עשוי להזדקק להם". - פרימו לוי, סופר יהודי איטלקי וניצול אושוויץ.
צרורות זרוקים ברחוב בקרקוב לאחר חיסול הגטו, 1943/ מוזיאון ארה"ב לזכר השואה
-
![]()
לאן הם חשבו שהם הולכים?
"שאלתי את אחותי אדית, לאן הם לוקחים אותנו? לאן הם לוקחים אותנו? אף אחד לא ענה, אף אחד לא ידע. אנשים לא דיברו כדי להפחיד את הילדים, הם לא דיברו מפני שהיה כה חם עד כה פיותיהם היו יבשים. הם לא דיברו מפני שלא היה מה לומר. לאחר חמישה ימים יותר הגענו. הדבר הראשון שכולם שאלו כאשר הרכבת עצרה היה היכן אנחנו? היכן אנחנו? מה השם? יכולתי לפענח כמה אותיות. היה זה שם מאוד מוזר: אושוויץ." -אליס לוק כהנא
יהודים מתאספים לגירוש , גטו ורשה, 1942 / מוזיאון ארה"ב לזכר השואה
-
![]()
מדוע הם עזבו?
"אמי שלחה לי פתק מהאומשלגפלץ [נקודת הגירוש בגטו ורשה]: '...[אחי] רעב והם הולכים [לרכבות]...: באותו זמן הם קיבלו לפני עלייתם לרכבות לחם וריבה כדי לגרום לאנשים להאמין שהם הולכים להתיישב בערים אחרות, כאשר האמת הייתה שהם נלקחים לטרבלינקה לתאי הגזים." - ולדקה מיד
גירוש מגטו ורשה, 1940-43 / מוזיאון ארה"ב לזכר השואה
